ספרתי את הימים עד לתחילת החופש הגדול הזה של פסח, לא שאני עובדת יותר מדיי שעות, אבל עדיין שבוע שלם של חופש נשמע קסום.
רק ששכחתי פרט קטן, או בעצם שתי פריטים, אחת גדולה ואחת קטנה. ואז נזכרתי שכשאתה אמא, או בעצם, את, אמא, חופש זה לא חופשה, אלא מין מרדף אינטנסיבי אחר הדבר הבא.
לא שלא היה כיף. היינו בעין גדי, קיבוץ מקסים, מלא בקקטוסים וצמחייה מקומית. טבלנו בים המלח והיה פשוט מגעיל, נעזוב את הסרחון ואת התחושה השמנונית, אבל הבנות, במיוחד הקטנה שלא ממש הבינה לאן היא נפלה פשוט צווחה מכאבים של שריפה, כך שברחנו משם כל עוד נפשנו בנו ואפילו לא מרחנו על עצמנו טיפה של בוץ.
אחר כך נסענו עם החברים שאיתם היינו בעין גדי לביתם בקיבוץ בחבל הבשור, או במילים אחרות, מרחק יריקה מעזה. הכל נראה כל כך פסטורלי ושקט ואז מרימים טיפה את העיניים ורואים מעין בועה הזויה כזו שתמיד חשבתי שנמצאת רק בחדשות ערוץ 2. אבל לא, היא שם, לא רחוק מקיבוץ ניר עוז. עזה.
ואנחנו עם הבנות. מודה שקצת פחדתי. במיוחד בלילה שהיו פיצוצים. שלנו. שלנו. זה אמור להרגיע מין הסתם. אנחנו החזקים פוצצנו מנהרות של מחבלים רשעים. שלנו. ובכל זאת.
ולמרות הכל היה לא רע. פארק אשכול מקסים גם הוא. פארק אמיתי כזה, לא מתיפייף. ומעיינות. כיף.
ואז עייפים אך מרוצים חזרנו למירוץ פסח בבית. ומה עושים עם הבנות. והבנות כבר מסתכלות עלינו בפרצוף של לכו מכאן, רוצות לגן. ואז מתחילה לספור את הימים לחזרה לעבודה. רוצה את המחשב שלי, את הקפה שלי, את השקט שלי, ואת היכולת ליצור משהו. והחופש הלא הגיוני הזה פשוט מרגיז בעובדה שאין שום קשר בינו ובין החופש במקום העבודה. אפילו לא אמרתי שאני לא מגיעה לעבודה באיסרו חג. מה הקטע הזה איסרו חג. הידעתם שאסור מסחר בהונג קונג? אבל בארץ? למה חופש מהגנים?
ואחרי התלונות חייבת לשתף במתכון פשוט אבל מעולה.
מנגל אחד
פחמים חמים
חציל סגלגל וקשה על המנגל. כמה שיותר זמן על המנגל יותר טוב. אי אפשר לשרוף לגמרי ואני אוהבת את החציל שלי הכי רך שבעולם. אחרי המנגל כמובן.
ים של שום
טחינה גולמית. חשוב מאד שהטחינה תהייה מעולה. כזאת שאפשר לאכול בכפית עוד כשהיא גולמית.
שמן זית
מעט שמן זית
מלח גס
אפילו לא חייבים לערבב. פותחים את החציל. שופכים את כל השאר עליו ומתחילים לחטט עם המזלג.
מצויין שזה חבל על הזמן.
טוב גם ליום העצמאות שיבוא עלינו בקרוב. יש אומרים שהשנה הוא בדיוק נופל על יום ההולדת של היטלר ורצוי להזיז. אני חושבת שדווקא רצוי להשאיר ביום ההולדת. ככה החבר היטלר מתהפך בקברו.
עד החופש הבא
רק ששכחתי פרט קטן, או בעצם שתי פריטים, אחת גדולה ואחת קטנה. ואז נזכרתי שכשאתה אמא, או בעצם, את, אמא, חופש זה לא חופשה, אלא מין מרדף אינטנסיבי אחר הדבר הבא.
לא שלא היה כיף. היינו בעין גדי, קיבוץ מקסים, מלא בקקטוסים וצמחייה מקומית. טבלנו בים המלח והיה פשוט מגעיל, נעזוב את הסרחון ואת התחושה השמנונית, אבל הבנות, במיוחד הקטנה שלא ממש הבינה לאן היא נפלה פשוט צווחה מכאבים של שריפה, כך שברחנו משם כל עוד נפשנו בנו ואפילו לא מרחנו על עצמנו טיפה של בוץ.
אחר כך נסענו עם החברים שאיתם היינו בעין גדי לביתם בקיבוץ בחבל הבשור, או במילים אחרות, מרחק יריקה מעזה. הכל נראה כל כך פסטורלי ושקט ואז מרימים טיפה את העיניים ורואים מעין בועה הזויה כזו שתמיד חשבתי שנמצאת רק בחדשות ערוץ 2. אבל לא, היא שם, לא רחוק מקיבוץ ניר עוז. עזה.
ואנחנו עם הבנות. מודה שקצת פחדתי. במיוחד בלילה שהיו פיצוצים. שלנו. שלנו. זה אמור להרגיע מין הסתם. אנחנו החזקים פוצצנו מנהרות של מחבלים רשעים. שלנו. ובכל זאת.
ולמרות הכל היה לא רע. פארק אשכול מקסים גם הוא. פארק אמיתי כזה, לא מתיפייף. ומעיינות. כיף.
ואז עייפים אך מרוצים חזרנו למירוץ פסח בבית. ומה עושים עם הבנות. והבנות כבר מסתכלות עלינו בפרצוף של לכו מכאן, רוצות לגן. ואז מתחילה לספור את הימים לחזרה לעבודה. רוצה את המחשב שלי, את הקפה שלי, את השקט שלי, ואת היכולת ליצור משהו. והחופש הלא הגיוני הזה פשוט מרגיז בעובדה שאין שום קשר בינו ובין החופש במקום העבודה. אפילו לא אמרתי שאני לא מגיעה לעבודה באיסרו חג. מה הקטע הזה איסרו חג. הידעתם שאסור מסחר בהונג קונג? אבל בארץ? למה חופש מהגנים?
ואחרי התלונות חייבת לשתף במתכון פשוט אבל מעולה.
מנגל אחד
פחמים חמים
חציל סגלגל וקשה על המנגל. כמה שיותר זמן על המנגל יותר טוב. אי אפשר לשרוף לגמרי ואני אוהבת את החציל שלי הכי רך שבעולם. אחרי המנגל כמובן.
ים של שום
טחינה גולמית. חשוב מאד שהטחינה תהייה מעולה. כזאת שאפשר לאכול בכפית עוד כשהיא גולמית.
מעט שמן זית
מלח גס
אפילו לא חייבים לערבב. פותחים את החציל. שופכים את כל השאר עליו ומתחילים לחטט עם המזלג.
מצויין שזה חבל על הזמן.
טוב גם ליום העצמאות שיבוא עלינו בקרוב. יש אומרים שהשנה הוא בדיוק נופל על יום ההולדת של היטלר ורצוי להזיז. אני חושבת שדווקא רצוי להשאיר ביום ההולדת. ככה החבר היטלר מתהפך בקברו.
עד החופש הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה